הדומיין הראשי של הארגון נחסם. השיווק עבר לדומיין חדש. האם זו החלטה נכונה?

כשחברה ישראלית גדולה נחסמה לחלוטין וגילתה שאפילו נציגי השירות לא יכולים להוציא אימייל פשוט ללקוח, היא קיבלה החלטה שנראית הגיונית: להעביר את השיווק לדומיין נפרד. האם זה היה המהלך הנכון או רק החמיר את המצב?

תוכן עניינים

האזנה לפודקאסט

נכנסתי לאחרונה לדיבייט מעניין עם אנשי ה-IT של לקוח גדול שהתחלתי ללוות בנושא Deliverability.

הוויכוח נסב סביב שאלה שנשמעת טכנית אבל היא לא רק טכנית אלא אסטרטגית מאוד: האם עדיף להקים דומיין נפרד לגמרי לשיווק וכך למנוע סכנה של חסימה, או לעבוד תחת הדומיין הראשי, הידוע והמוכר של הארגון, או עם סאב-דומיינים (Sub domains) תחת הדומיין הראשי?

זו דילמה מהנפוצות ביותר בעולם העבירוּת, ואני רואה ארגונים נופלים לבור הזה כשהם מקבלים החלטה לא נכונה עבורם. 

מה קרה ללקוח?

הלקוח, חברה ישראלית גדולה וידועה, שולחת דיוורים מהדומיין הראשי שלה ובעיקר מסאב-דומיינים תחתיו. יש להם מספר רב של ערוצי דיוור: תפעולי, שיווקי וטרנזקציוני (כולל כמה ערוצים תפעוליים). הלקוח התחיל לעבוד לאחרונה עם מערכת דיוור חדשה. הכל עבד כמו שצריך, עד שבשלב מסוים, בשל טעות אנוש, נשלחה כמות חריגה של אימיילים לרשימה גדולה. תהליך חימום הדומיין השתבש, רמת דיווחי הספאם עלתה.

התוצאה? הדומיין הראשי נחסם. לא רק הדיוורים השיווקיים הפסיקו – גם נציגי השירות לא יכלו לשלוח אימיילים ללקוחות מה-CRM. החברה הייתה משותקת במשך שלושה-ארבעה ימים. מן הסתם, הם נכנסו לפאניקה.

ואז קיבלו את ההחלטה שהתקבלה בלחץ: מעכשיו, השיווק ידוור מדומיין נפרד לגמרי.

דומיין “בן דוד” / דומיין דומה (Cousin domain / synonym domain)
מחלקת ה- IT של הארגון קנתה והגדירה דומיין שיווקי חדש – דומיין שמאוד מזכיר את הדומיין הראשי (מה שנקרא בעולם העבירוּת cousin domain או synonym domain). והמשיכו לדוור מאותה תשתית דיוור ואותו פול כתובות IP, החלו לשלוח דיוורים מהדומיין החדש.

הם התחילו לחמם את הדומיין במשך מספר חודשים, אבל התוצאות היו מאכזבות. Google Postmaster Tools הצביע על חסימות. שיעורי דחייה הגיעו ל-70% בחלק מהקמפיינים. גם כשאימיילים הצליחו להגיע – הם הגיעו באיחור גדול, מה שמעיד על throttling מצד ג’ימייל. ושיעור הספאם ב-Postmaster Tools עמד מעל על 0.3% – הקו האדום של ג’ימייל למדוורים גדולים.

וכאן מתחיל הדיבייט.

למה דומיין נפרד עשוי להיות פתרון בעייתי?

הרעיון מאחורי דומיין נפרד הוא לכאורה פשוט: אם הדומיין הראשי נשרף, נתחיל מאפס עם דומיין חדש לגמרי – מבודד לחלוטין. הבעיה היא שספקיות האימייל (Gmail ואחרות) אינן טיפשות.

דומיין חדש שדומה מאוד לשם המותג אבל לא זהה – נתפס כחשוד (פישינג) ועלול להוביל לחסימות גם על הדומיין החדש. וזה בדיוק מה שקרה ללקוח.

מעבר לזה שמבחינת ספקיות האימייל זה עשוי להיראות חשוד, זה עשוי ליצור בעיית אמון אצל הלקוחות של המותג שלא רואים את המותג המוכר להם בשורת השולח. זה מבלבל, נראה פישינג, ועלול להגדיל תלונות ספאם – בדיוק ההפך ממה שרצינו להשיג.

BIMI logo.

מותגים גדולים שרוצים שהלוגו שלהם יופיע באינבוקס יכולים להוסיף BIMI לוגו שהוא הלוגו המאומת של הדומיין. 

זהו אימות ויזואלי (כמו חותם שעווה מודרני) שנשען על טכנולוגיה (SPF, DKIM, DMARC) ובנוסף תעודת VMC שמותגים שברשותם סימן מסחרי על הלוגו יכולים לרכוש. במקרה כזה הלוגו של המותג יוצג באינבוקס לצד V כחול שמאמת שהדומיין השולח והלוגו הם של אותה ישות.

ויש עוד חיסרון משמעותי: על דומיין משני (הלא רשמי) אי אפשר ליצור מיתוג באמצעות BIMI. כלומר הלוגו של המותג לא יופיע באינבוקס ליד האימיילים שנשלחים מדומיין שאינו הדומיין הרשמי של הארגון. זה אומר לוותר על אחד הכלים החזקים ביותר לבניית אמינות ויזואלית מול הנמענים.

הגישה המומלצת – סאב-דומיינים תחת הדומיין הראשי

יש לי לקוחות שעושים קולד אימייל ופועלים בארה”ב. במקרים כאלה, חכם יותר להשתמש בדומיינים נפרדים, אבל לאו דווקא ב-Synonym Domains או Cousin Domains.

במקרה של Cold Email נדרשת הפרדה נוספת. זה צריך להיראות כמו ארגון נפרד לחלוטין, מה שכמעט בלתי אפשרי לעשות בארגון כזה גדול, וכאמור גם רצוי שלא לעשות במקרה של מותג ידוע ומוכר.

הפרקטיקה המומלצת להפרדת reputation היא להשתמש בסאב-דומיינים ייעודיים תחת הדומיין הראשי של המותג. תחשבו על חברות ענק כמו נייק או אפל – הן לא שולחות אימיילים מדומיין אחר. הן משתמשות בסאב-דומיינים ייעודיים כמו  marketing.brand.com או transactional.brand.com. ראו בתמונה למעלה דוגמא לאימייל מאפל שמשתמש בסאב דומיין.

האזנה לפודקאסט

היתרונות בהפרדת ערוצי דיוור (email streams) תחת סאב דומיינים

כאשר דומיין ראשי צובר מוניטין חיובי לאורך זמן, לא רק כדומיין מדוור, אלא גם כיישות אינטרנטית, שימוש בסאב-דומיינים מאפשר לכל תת-דומיין “לשאול” חלק מהמוניטין הזה. לא מתחילים מאפס  אלא נשענים על מוניטין קיים, תוך כדי הפרדת מוניטין לסוגי דיוורים שונים.

הפרדה נכונה של זרמי תעבורה (email streams) על ידי הקצאת תשתיות דיוור נפרדות הכוללות כתובות IP ייעודיות וסאב-דומיינים נפרדים, מאפשרת לבצע סגרגציה ברורה ומופרדת של זרמי התעבורה – שיווק (קמפיינים וניוזלטרים) , טרנזקציוני (איפוס סיסמה, MFA, אישור או דחיית הזמנה וכד’) , תפעול (דוחות, חשבוניות חודשיות, הודעות תפעוליות שונות) – ולנהל את המוניטין של כל זרם באופן עצמאי.

יתרון נוסף, הרלוונטי למדוורים שיש להם תעבורה טרנזקציונית גבוה של לפחות כמה מאות ביום, מאפשר לנצל את התעבורה הטרנזקציונית האורגנית לצורך חימום אורגני. במקום לחמם דומיין או IP חדשים בשיטה המסורתית שמתבססת על דיוור בכמות הולכת וגדלה, לקהל במעורבות הגבוהה ביותר, מנצלים תעבורה טרנזקציונית איכותית קיימת כדי לבנות מוניטין בתהליך חימום כמעט אוטומטי לחלוטין. כמובן, שהקסם הזה יכול לקרות כל עוד מדובר בתעבורה איכותית של אנשים שנתנו את ההסכמה שלהם ומדובר באימיילים טרנזקציונים, כלומר, אימיילים שאנשים יחפשו אותם ויהיו במעורבות גבוהה איתם.

עוד יתרון הוא בעבודה תחת הדומיין הראשי או סאב דומיין תחתיו, הוא האפשרות להטמיע לוגו BIMI – הלוגו של המותג שמופיע ליד האימייל באינבוקס, יחד עם סימן ה-V הכחול בג’ימייל. זה מגביר את ה-Engagement ואת האמינות של השולח.

מותגים שאין להם סימן מסחרי רשום (באחת מהמדינות הנתמכות מחוץ לישראל) יכולים לרכוש תעודה פשוטה יותר שנקראת CMC, שתוכל להציג את הלוגו ללא סימן V כחול.

ראו הרחבה במאמרים נפרדים על BIMI ועל אפשרות להציג BIMI עם CMC

הסיכון של חסימת הדומיין הראשי

זו בדיוק הדאגה שהעלו אנשי ה-IT של הלקוח, ובצדק. הם חוו על בשרם מה קורה כשבעייה בסאב-דומיין שיווקי חלחלה לדומיין הראשי ושיתקה את כל פעילות האימייל בחברה. החשש הזה מוצדק.

הנושא עלה בשיחות שלי לאורך השנים עם מומחים בינלאומיים בתחום, כולל אנשי עבירוּת בכירים במערכות דיוור בינ”ל מובילות ובספקיות האימייל עצמן.  התשובה העקבית שקיבלתי היא שאם מקפידים על הפרדה טכנית מלאה, אימותים תקינים (SPF, DKIM ,DMARC), ושימוש בכלי ניטור DMARC כדי לדעת בדיוק מי שולח אימייל בשמכם, לצד יישום אסטרטגיית דיוור נכונות, הסיכון נמוך. 

הבעיה של הלקוח הזה הייתה “רב מערכתית” – אמנם הוא יישם סאב-דומיינים, אך לא היתה הפרדה נכונה של כתובות IP לתפקידים השונים (שיווק, תפעול, טרנזקציוני). כמו כן בוצעה שליחת כמות חריגה של אימיילים בזמן קצר, במהירות גבוה מידי (בלי throttling שבד”כ מערכת הדיוור צריכה לדאוג לו) , ללא  ניטור DMARC ובלי נהלי עבודה מסודרים לצמצום טעויות אנוש. זו טעות שהייתה פוגעת בכל ארכיטקטורה – גם אם היו משתמשים בדומיין נפרד. 

בנוסף לכל אלה, כמות דיווחי ספאם היתה מעט מעל המותר לאורך כל תקופה מה שהוביל בסופו של דבר לחסימה. 

מה באמת צריך לעשות?

בין אם אתם בוחרים בסאב-דומיינים ובין אם בדומיין נפרד, יש דברים שחייבים להיות מוגדרים כמו שצריך:

DMARC עם ניטור אמיתי. רשומת v=DMARC1; p=none שהרבה מערכות דיוור ימליצו לכם להגדיר, ללא כתובת דיווח (RUA) היא רשומה חסרת תועלת. 

אני רואה את זה בהרבה ארגונים  – גם כשיש רשומת DMARC לכאורה תקינה שכוללת כתובת דיווח, אף אחד לא עוקב אחרי הדוחות. 

כל ארגון מדוור צריך כלי ניטור DMARC (כמו EasyDMARC, PowerDMARC או Valimail או כמינימום כלי חינמי כגון זה שמציע Cloudflare) שמראה בדיוק אילו מערכות שולחות בשם הדומיין שלכם והאם האימות וההתאמה לדומיין המדוור של SPF ו-DKIM תקינים.

אחד הגורמים הקריטיים במקרה הזה היה שמערכת הדיוור שלחה מהר מאוד – 18,000 אימיילים בשעה – ללא throttling. חימום נכון מתחיל ממאות אימיילים ביום ועולה בהדרגה על פני שישה עד שמונה שבועות. מערכות דיוור מסוימות, אינן מבצעות בעצמן את ויסות קצב השליחה ולא מציעות שליטה על ויסות מהירות השליחה ללקוח המשתמש במערכת, דבר שעבודה ידנית של פיצול קהלים.

ואולי יותר מכל סיבה אחרת באירוע הרב מערכתי הזה, העדר נהלי עבודה ומנגנוני הגנה מספקים, מה שהוביל בפועל לאירוע משמעותי ביותר עבור הארגון – חסימת הדומיין הראשי. העדר מנגנוני הגנה ובקרה תהליכית היא שהובילה בסופו של דבר לחסימה. לצד הגבלות טכניות ו-policies שיצרו הגבלות על היכולות וההרשאות של משתמשים, חייבים להיות נהלים ברורים לגבי כמויות שליחה, תדירות, ומי מאשר שליחות שחורגות מההגדרות הנחשבות בתחום הבטוח שהוגדר מראש. בלי זה, אף ארכיטקטורה לא תציל אתכם.

הסיפור האישי שלי. לפעמים זה מצליח

כשהקמתי את הבלוג crm.buzz ב-2019. הסיומת של הבלוג buzz (ה-TLD) הופיע ברשימת דומיינים הבעייתיים ביותר של Spamhaus, ארגון מוביל ללוחמה בספאם. מכיוון שרציתי להתחיל לדוור ברגל ימין, השתמשתי בדומיין אחר, הוא לא בדיוק דומיין בן דוד (cousin) הוא גם לא דומיין דומה (synonyms), הוא אחר קצת. מאז ועד היום זרמו הרבה מים בנהר. נכון להיום הסיומת הזאת כבר ניטרלית, אבל את כל הדיוורים אני ממשיך לעשות נכון להיום בעיקר מהדומיין crmbuzz.blog. 

בשורה התחתונה

הפרדת תעבורת אימייל באמצעות סאב-דומיינים תחת הדומיין הראשי היא הדרך המקצועית והנכונה. היא מנצלת את הנכס הדיגיטלי החשוב ביותר שלכם – שם המותג והמוניטין ומאפשרת לכם לשלוט בכל סוגי אימיילים בנפרד.

דומיין נפרד (“דומיין בן דוד”) אולי נשמע כמו פתרון בטוח ומבודד, אבל בפועל הוא יוצר בעיות חדשות: הוא נראה חשוד לספקיות האימייל, מבלבל את הנמענים (מרגיל אותם לא טוב לבטוח בדומיין לא אמיתי של המותג), לא מאפשר מיתוג BIMI, ודורש חימום מאפס ללא יכולת למנף תעבורה אורגנית קיימת.

הדרך לצמצם את סיכון ה”הדבקה” בגישת הסאב-דומיינים היא לא לברוח ממנה – אלא להטמיע אותה נכון: הפרדת כתובות IP, אימות מלא, ניטור DMARC, שליטה על מהירות שליחה, ונהלי עבודה מסודרים.

ואם יש לכם ספק – תסתכלו מה עושות אפל, נייק ו-Gap. הן לא שולחות מדומיין בן דוד אלא מסאב דומיין.

ראיונות בפודקאסט עם מומחי אימייל מרקטינג בינלאומיים

האזנה לפודקאסט
אני סלע יפה, מומחה אימייל מרקטינג ועבירוּת אימיילים. אני מזמין אותך לפגישת יעוץ ראשונית של 1/2 שעה ללא עלות בנושא עבירוּת אימיילים ואסטרטגיית אימייל מרקטינג. book an email deliverability discovery call.

לקריאה נוספת

הפרדת דיוור לתת-דומיינים, בלוג Active Campaign
Sella Yoffe
CEO , 

Email Deliverability & Email Marketing Expert 

Helping global email senders, startups, digital agencies, and ESPs with email deliverability, email authentication (SPF, DKIM, DMARC, BIMI), and email & content strategy

Podcast creator & Blogger @ CRM.BUZZ & EmailGeeks.Show

רוצה להתמקצע

באימייל מרקטינג?

אני סלע יפה. יועץ עבירוּת אימיילים ויוצר הבלוג והפודקאסט המובילים בנושא אימייל מרקטינג.

אני מזמין אותך להצטרף ולקבל גישה לקורס דיגיטלי בלעדי למנויי הניוזלטר

בנושא שיפור עבירוּת אימיילים

Close the CTA
הרשמה לניוזלטר
Scroll to Top

באתר זה נעשה שימוש בקבצי cookies. המשך גלישתך באתר מהווה הסכמה לתנאי השימוש ומדיניות הפרטיות באתר.

קבלת הכל