האם החלטות מבוססות נתונים מנהלות את משבר הקורונה? או החלטות מבוססות על רגש? מה מניע את קבלת ההחלטות? על אילו נתונים מתבססים? האם הנתונים נכונים? מלאים? מדויקים?
תוכן עניינים
פורסם במרץ 2020
חיים בסרט
וירוס קטלני עבר מוטציה מבעל חיים אל בנאדם. אותו אדם, נשא את הווירוס והדביק עוד ועוד אנשים, בקצב שהולך ומתפשט בקצב מטורף. תוך זמן קצר, הווירוס מתפשט ברחבי העולם. אחוז התמותה מהווירוס גבוה וחיסון עדיין אין. בהלה, פחד, הצבא משתלט על הגבולות, איסור טיסות והגבלת תנועה, אנשים מרוקנים את מדפי המזון ומסתגרים בבתים. בדרך כלל בשלב הזה אתם מושיטים יד אל הפופקורן ולוקחים לגימה מהמשקה, נשענים לאחור בכורסת הקולנוע וחושבים לעצמכם, בחרנו אחלה סרט…
תחשבו שוב: התרחיש הדמיוני והמבעית שראינו בסרטים הוליוודיים שונים מתגשם כאן ועכשיו. השחקנים הם אנחנו, העלילה אמיתית להחריד והסכנה מוחשית, ברורה ומיידית: לווירוס הזה קוראים קורונה (COVID-19) והוא התפרץ במחוז חוביי (Hubei) בסין בסוף 2019. כמות הנדבקים בווירוס זינקה תוך חודש וחצי מ-4 אנשים ב- 20/1/2020 וחצתה את רף ה-100,000 ב- 6/3/20 בכל עולם. רוב הנדבקים הם מאותו מחוז בסין.
פחד או נתונים?
משבר הקורונה תפס את משרד הבריאות בישראל בשאננות מסוימת בתחילת המשבר. אמנם תחילה נראה היה שהסיוט מדלג עלינו, אך במהרה התברר שבכפר הגלובלי בו אנו חיים, לא ניתן למנוע מהמגיפה להגיע לארץ. זה לא שאלה של “אם”, אלא שאלה של “מתי”. משרד הבריאות התעשת וככל הנראה הבין את פוטנציאל הנזק במדינה קטנה וצפופה כמו ישראל, שכבר עכשיו מתקשה להתמודד עם העומס בבתי החולים ונקט אמצעי זהירות מוֹנָעת יוצאי דופן הראויים להערכה.
במשרד מיישמים תוכנית מגירה שהוכנה מראש לתרחיש של “אירוע מגפתי” בישראל. בשלב המוקדם יחסית בו הופעלה התוכנית, קיים סיכוי לא רע שישראל לא תמצא את עצמה במקום בו נמצאות כיום מדינות כמו איטליה ואיראן שהתעוררו הרבה אחרי שהסוסים כבר ברחו מהאורווה ונאלצות להתמודד עם אירוע בסדר גודל אחר לגמרי.
עיקרי התוכנית של משרד הבריאות היא לבודד וליצור ריחוק חברתי של מי שעשויים היו להימצא בקרבת נשאים או חולים, בשילוב עם הגבלות נוספות כגון בידוד בבית של כל השבים מחו”ל, הגבלות הקשורות בנסיעה בתחבורה ציבורית, עידוד ההיגיינה האישית (רחיצת ידיים, הימנעות ממגע בפנים, מניעת לחיצות ידיים וכדומה). מטרת התוכנית היא להקטין ככל שניתן את מספר החולים, להנמיך את גובה גל התחלואה ולדחות את שיא הגל במטרה להרוויח זמן, עד לפיתוח חיסון. כמה חברות, כולל בישראל, כבר עובדות על זה.
מה הנתונים אומרים?
ארגון הבריאות העולמי צוטט כאומר שאחוז התמותה מנגיף הקורונה עומד על 3.4%. נתון אליו מגיעים מחלוקת מספר הנפטרים במספר החולים.
אולם, פרופ’ רן בליצר מנהל החדשנות של “כללית” שירותי בריאות וחבר בצוות הטיפול במגפות במשרד הבריאות, טוען כי הנתונים לדעתו נמוכים משמעותית ונעים סביב 0.5%-0.6% ויש לו הסבר משכנע לכך. אמנם עדין מדובר באחוזי תמותה הגבוהים פי 5 משפעת עונתית, אך משתמע מדבריו כי מאחר והנתונים אינם מלאים, מוטים, חסרים ובמקרים מסוימים אף מניפולטיביים בכוונה תחילה (למשל הנתונים שמגיעים מסין), הוא מסתמך בהערכתו על נתונים ממקור מהימן אחד: נתונים שמגיעים מדרום קוריאה. שם מבוצעות מזה מספר שבועות אלפי בדיקות בכל יום ונתוני התמותה בה יציבים יחסית כבר כמה שבועות.
האם הציבור בישראל יהיה ממושמע? כבר ראינו שהיו אנשים שנהגו בחוסר אחריות ולא נכנסו להסגר ובדיעבד הסתבר שחלו והדביקו אחרים. ישנם אנשים שלא יודעים שנדבקו והמשיכו בשגרת חייהם.
למה לא לתת לדאטה לעבוד?
אחד הדברים החשובים בחקירות אפידמיולוגיות (אֶפִּידֵמִיוֹלוֹגְיָה -Epidemiology = ענף ברפואה ובביולוגיה שעוסק בחקר מחלות ברמת האוכלוסייה) הוא איתור כל האנשים שהיו במגע עם נשא או חולה. עד עתה מבוצע תשאול על ידי צוות מצומצם שעושה עבודת בילוש. משתמש במצלמות אבטחה אם היו כאלה, בנתוני קניות בכרטיסי אשראי, שימושים בכרטיס רב-קו וניסיון לאתר פירורי מידע אחרים. תקופת הדגירה היא 7-14 יום עד להתפרצות סימפטומים. לך תזכור במדויק איפה הסתובבת לפני שבוע…
אנחנו ב-2020 בעידן המידע ומתמודדים עם אירוע משמעותי ביותר. למה משרד הבריאות מתנהל כאילו אנחנו עדיין בשנות השמונים? זו שעתה של הביג דאטה: נתוני איכון קיימים בחברות הסלולר שיודעות איפה אנחנו בכל רגע נתון. מדוע לא לרתום את הדאטה הזו כדי לאתר לא רק את מה שברור מאליו אלא גם את מה שמסתתר בנתונים? כך גם אפשר לאתר מי שאמור להיות בהסגר ויוצא מאזור הבית. לאתר מגמות, לזהות אזורים שדורשים התייחסות מיוחדת ועוד. זה לחלוטין לא פטנט חדש. הטכנולוגיה קיימת וכדאי להפעיל אותה כמה שיותר מהר. כמובן שאם יאמצו את הרעיון יש לעשות בו שימוש במגבלות נוקשות ותחת הכשר משפטי מתאים על מנת להימנע מפגיעה בפרטיות.
מנגד, יש הטוענים כי הצעדים הננקטים מופרזים ומונעים מִפָחד (3).
קישור לערוץ הטלגרם הרשמי של משרד הבריאות לגבי עדכונים הקשורים בקורונה תמצאו למטה.
קללה לכלכלה
ההשלכות של משבר הקורונה על עסקים רבים תהיה משמעותית והרת גורל. הבורסות בעולם צונחות. מניות חברות התעופה, הנפט והבנקים צונחות. ענף התיירות הוא כמובן הראשון להיפגע. חברות תעופה מפסיקות לטוס, כל האקו סיסטם התיירותי יפגע בקנה מידה עולמי. אך גם עסקי הבידור, קניונים, כנסים ולמעשה כל עסק שמתבסס על תנועת לקוחות במרחב הפיזי.
המפעל הגדול בעולם (סין) מתנהל במתכונת מצומצמת וסביב העולם יצרנים הודיעו על פגיעה בשרשרת האספקה שלהם שתיצור פגיעה ביכולת היצור שלהם לאורך זמן. גם סחר מקוון נפגע בשל צמצום הטיסות יחד עם פחד (הלא מבוסס) של אנשים להידבק מחבילות שמגיעות מסין הוביל לצניחה של 50% בהזמנות מ”עלי אקספרס” ולהעדפת הזמנות מ”אמזון” ואתרים אחרים שמקורם אינו בסין.
הניסוי הגדול של עבודה מרחוק
כולנו מכירים את הפקקים הבלתי נגמרים בישראל, שבשעות העומס גורמים לזמן הנסיעה במכונית מנקודה לנקודה לחזור לתקופת הסוס והעגלה. בכל יום נחיל של מכוניות יצא בבוקר מפרברי השינה בפריפריה אל מקומות העבודה בתוך הערים או במתחמי תעשייה ותעסוקה ויזדחל בסוף היום בחזרה. שני שליש מהנסיעות משוייכות לנסיעה אל העבודה וממנה בחזרה הביתה. חלק גדול מהעובדים הללו ייסעו את כל השעות האלה, תוך סיכון חייהם בכביש ויתרמו לזיהום האוויר, שעוד נזכיר בהמשך. כל זאת על מנת להגיע למשרד ולשבת חלק ניכר משעות היום במשרד אישי או באופן-ספייס, מול מחשב וטלפון.
אמנם אנשים רבים מגיעים למקומות עבודה בהם לא ניתן לוותר על נוכחותם הפיזית, מצוותי רפואה ועד פועלי לוגיסטיקה וייצור, אך כפי שחכמנו זיכרונם לברכה אמרו: “אין רע בלי טוב ואין טוב בלי רע”. אם למצוא את החיובי במשבר הקורונה, הודות להסגר בו יותר ויותר אנשים צריכים להימצא, חברות סביב העולם עוברות לעבודה מהבית. ועידות וכנסים שתוכננו להתרחש בעולם הפיזי יתרחשו בעולם הווירטואלי ומוסדות לימוד הכריזו על למידה מכוונת.
התקווה היא כי חברות יאמצו את המודל לא רק בעת משבר, אלא כתפיסה. מכל כך הרבה בחינות יש לאפשר עבודה מהבית בשילוב של עבודה ממקום העבודה. פחות פקקים, פחות צפיפות בתחבורה ציבורית, פחות זיהום אוויר, פחות שטח נדל”ני (חללים משותפים ולא כל עובד צריך משרד), יותר זמן של עובדים עם בני המשפחה ועוד.
התפישה לפיה עובד צריך להגיע למקום העבודה ולהחתים כרטיס ולהיות מתוגמל בעבור זמן העבודה היא תפישה של המהפכה התעשייתית הראשונה והשנייה. כבר שנים ארוכות שהתפישה הזו מקובעת למרות שלשוק העבודה ישנם אמצעי טכנולוגיים ואחרים להערכת ביצועים ותפוקות של עובדים לאו דווקא על בסיס זמן.
שוק העבודה העתידי שמעבר לפינה מדבר על ריבוי מקומות עבודה ויותר עבודה במתכונת של פרילנסר (עצמאי). כל חוקי העבודה צריכים להשתנות להתאים את עצמם למציאות חדשה, בין השאר גם זכויותיהם של עובדים עצמאיים דורשות התייחסות שיאפשרו גם לעצמאים ביטחון תעסוקתי. עובד עצמאי משלם ביטוח לאומי אך לא זכאי לדמי אבטלה אם נגזר עליו לשבת בבית עכשיו.
להרבה אנשים עבודה מהבית נשמעת כפתרון מלהיב, אך לאחרים נשמעת מפחידה ומאימת. על מנת שעבודה מהבית תצליח נדרש שילוב של טכנולוגיה, מתודולוגיה ופסיכולוגיה.
לחברות ההיי-טק המעבר לעבודה מהבית יחסית קל. אולם מגזרים רבים אחרים פשוט אינם מוכנים.
בהזדמנות זו ראוי לציין כי רוב פרברי השינה הוזנחו מבחינת תשתיות אינטרנט מהיר (סיבים) ועל מנת לגרום לחזון הזה להיות ריאלי ישראל צריכה לזרז את פריסת הסיבים האופטיים לבתים פרטיים או לאפשר לבזק להפעיל בדרך זו או אחרת את הסיבים שהיא פרסה כבר לפני כמה שנים ולא חיברה לבתים (רשת כבויה). ערב הבחירות האחרונות משרד התקשורת פרסם שהוא יאפשר לחברות תשתית לפרוס בפריפריה פתרונות פס רחב בטכנולוגיות אלחוטיות. הטכנולוגיה האלחוטית היא פתרון מצוין ומהיר (אפילו פי 10 מסיב).
7 מליון נפטרים בשנה כתוצאה ישירה מזיהום אוויר – רֶגש או נתונים?
עם כל ההתפעלות מהתנהלות משרד הבריאות עד עתה סביב משבר הקורונה, יש הטוענים כי משרד הבריאות בארץ אינו דואג לשלום הציבור כשמדובר בחוסר המעש שלו בהשלכות של זיהום האוויר. זו אינה אדישות ישראלית אלא התנהלות חובקת עולם. לפי ארגון הבריאות העולמי 9 מתוך 10 אנשים נושמים אוויר מזוהם מעל לתקן הבינלאומי. 7 מיליון אנשים מתים בכל שנה סביב העולם כתוצאה מהשלכות של זיהום אוויר. מחצית מהם מזיהום אויר שמקורו בתעשייה, בתחנות כוח ובתחבורה. לפי ארגון הבריאות העולמי, בישראל נפטרים בכל שנה 2,200 אנשים כתוצאה מזיהום אוויר. נתון גבוה מממוצע ה- OECD וגבוה בהשוואה לממוצע העולמי.
איך יתכן שהמשרד אינו עורך מסיבות עיתונאים בנושא, סוגר מפעלים מזהמים, מתנגד להקמת תחנות כוח ומפעלי זיקוק (אסדות הגז) בסמוך לריכוזי אוכלוסייה? זאת ועוד, מדוע המשרד מסייג ואפילו נמנע ממהתבטאות פומבית שעשויה ליצור ולו זיקה קלה בין זיהום אוויר לתמותה? לא די בכך שהמשרד להגנת הסביבה שתפקידו למנוע ולאכוף אויר נקי פשוט לא מתפקד, מי שאמור להתמודד עם ההשלכות של זיהום האוויר, קרי משרד הבריאות, שאנן ואדיש.
ד”ר גיל דוד, הוא מומחה לזיהוי אנומליות בדאטה, העוסק בשיגרה בעולם הסייבר, חקר את הדאטה שמוצגת לציבור באמצעות תחנות ניטור זיהום האוויר ומה שהוא גילה הדהים אותו. נתונים חסרים, נעלמים, וממש כמו בסין נתונים אפילו נמחקים ומוחלפים בנתונים אחרים מחמיאים יותר. הוא החליט להקים פרויקט “דמוקרטיזציה של נתונים” (Data Democratization) שבבסיסו מערכת שפיתח האוספת את המידע הגולמי, מנתחת אותו, מזהה את האנומליות ומציגה בזמן אמת את הנתונים הקיימים. המערכת מציגה גרפים בזמן אמת, מיקום תחנות ניטור ומצביעה על האנומליות (לדוגמא חסר בנתונים) ועל המגמה (האם מתפתח זיהום אויר או שזהו ספייק רגעי בנתונים). הנתונים מונגשים באמצעות ערוצי טלגרם המכסים את האזורים אזור זכרון-יעקב והסביבה (אזור עוטף אסדת לוויתן), אזור חיפה והקריות, אזור אשדוד ואשקלון ותחנות הרכבת בגוש דן. קישורים לערוצים למטה.
האזנה לפודקאסט עם ד”ר גיל דוד
כתבה ב-"כאן 11" על מחדל זיהום האוויר וחוסר השקיפות בנתוני הזיהום
מה מניע (או לא מניע) אותנו להצביע?
בתוך כל הבלגן ואי הוודאות סביב הקורונה, בני ישראל מצאו את עצמם במערכת בחירות בפעם השלישית (בלי גלידה) במהלך שנה אחת. שיא שנשבר פעם אחת בהיסטוריה, לפני 75 שנה בצרפת, מעט אחרי מלחמת העולם השנייה כשהקושי להגיע להכרעה נבע בעיקר בגלל קשיים חוקתיים שנבעו מהכאוס שאחרי המלחמה.
בשלושת מערכות הבחירות הללו, שתוצאותיהן אינן ברורות נכון למועד כתיבת שורות אלה, אחוזי ההצבעה היו פקטור משמעותי: בבחירות הראשונות בישראל שהתקיימו ב- 1949 הצביעו 86.9% מבעלי זכות הבחירה. השיא הזה לא נשבר מעולם. בבחירות 03/2020 הצביעו 71.47% מבעלי זכות הבחירה. אחוז ההצבעה השני בגובהו בעשרים השנים האחרונות. השיא הזה נשבר רק בבחירות 2015 או אז הצביעו 72.34%. מדוע אנשים לא מצביעים? אולי כי הם חושבים שממילא מפלגה זו או אחרת תנצח? אולי כי הם לא מאמינים שיש להם יכולת להשפיע? בישראל של 2020 הקלפי נגיש וקרוב, יש יום חופש ותחבורה ציבורית בחינם ביום הבחירות. אז למה אחוזי ההצבעה לא עוברים את ה- 90% אלא מדגדגים את ה- 70%? אין לי תשובה. אך האמת נמצאת כנראה על הסקאלה שבין רגש לבין נתונים.
קמפיינים פוליטיים הפכו למנגנון משומן שמטרתו היא אחת: להשפיע על תודעת הבוחר, ואנו כמו פתי המאמין לכל דבר, אפילו לא מודעים לכך שאנו פיונים, כלי משחק, בשדה קרב רווי אינטרסים שישפיעו על עתידנו ועל עתיד ילדנו. פייק ניוז, זריעת פחד, דיסאינפורמציה, ביג דאטה, מניפולציות, סחיטות, שיבוש נתונים, זיופים. הכל הולך.
מדוע המלחמה על הקול שלנו הפכה להיות כה דרמטית? הסבר אפשרי אחד הוא שבחלקים נרחבים מהעולם עובר משהו רע על השיטה הפרלמנטרית. התמוטטות הגושים הגדולים ומבחר של מפלגות קטנות, אינה תופעה ישראלית דווקא. המחשבה שלאחר הבחירות הגושים יתגבשו לידי ממשלה אחת גדולה ויציבה אינה “מחזיקה מים” והובילה להתפתחות שיטות שונות כדי לנסות להתגבר על התופעה. השורה התחתונה היא שממשלות מתקשות להתגבש ואלו שהתגבשו אינן יציבות וזוכות לחיים קצרים במיוחד.
לקריאה נוספת
האם אנחנו מעדיפים אינטואיציה או נתונים?, HBR
מאמר לגבי נתוני התחלואה בקורונה, פרופ’ בליצר, YNET
(3) החלטות מוגזמות ופופוליסטיות, פרופ’ אודי קימרון, YNET
איך רתמו את הביג דאטה בטייואן למלחמה בקורונה, גלובס
האם עבודה מהבית היא פתרון לגודש בכבישים?,דה-מרקר
התמוטטות הגושים הפוליטיים הגדולים, גלובס
איך ניתן להעלות את אחוז ההצבעה, מח’ המחקר של הכנסת
מחקר על נתוני ההצבעה, מחקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה
כיצד משרד הבריאות מאתר חולי קורונה?, דה מרקר
סרט תיעודי: מניפולציה ונתונים, נטפליקס
ערוצי הטלגרם של ד”ר גיל דוד לעדכון לנתוני זיהום אויר:
ערוץ הטלגרם הרשמי של משרד הבריאות לעדכוני קורונה
שיתוף
Sella Yoffe
Email Deliverability & Email Marketing Expert
working with global email senders, startups, and ESPs to improve their deliverability and email authentication
Podcast host & Blogger @ CRM.BUZZ & EmailGeeks.Show
