עשר המכות ועוד אחת

עקיצת הזום זום זום

ועידות מקוונות כשכולם בבתים תפשו ממש חזק ומאפשרות להמשיך לנהל עסקים, להעביר שיעורים מכל מקום לכל מקום.

תכנת זום פרצה לחיינו והפכה כמעט בן לילה לשם נרדף ל”וועידת וידאו”. חברות, בתי ספר, מורים ליוגה, זומבה ופילאטיס כולם התחברו לזום. זאת ועוד: קואצ’רים לזום קמו בן לילה והבטיחו להפוך אותך בוובינאר מיוחד שפתחו למומחה זום. נו באמת.

התהילה של זום באה עם מחיר והיא נחשפה במערומיה, כאשר נתגלו אצלה כל מיני מנהגים קלוקלים של העברת מידע לפייסבוק וחורי אבטחה ופרטיות שהיא הבטיחה לתקן (ראו למטה).

אחת התופעות שכנראה באה עם השעמום ועודף הזמן שיש כעת לאנשים ברחבי תבל היא zoombombing – תופעה של התפרצות והפרעה לשיחות ועידה שאנשים קבעו ופרסמו את הקישורים אליהן בפורומים ברשת. זום הגיבה יחסית מהר כשהוסיפה “חדרי המתנה” המאפשרים למארגן הועידה לאשר כל משתתף וקבעה סיסמה לפגישה כברירת מחדל (צריך לעדכן את התכנה במחשב).

בינתיים במקומות מסוימים אסרו להשתמש ב-זום ועברו לחלופות בטוחות יותר כגון WebEx של סיסקו, Teams של מיקרוסופט, Hanguout של גוגל ויש עוד המון חלופות נוספות. מה סוד ההצלחה של זום? היא פשוטה ונעימה לתפעול וזה כנראה ה-secret sauce שלה שגורם לה להתבלט מעל תוכנות רבות אחרות שעושות ממש אותו דבר.

זום עושה את זה פשוט יותר ונגיש יותר ופונה בצורה רחבה גם לקהל פרטי וגם למשתמש העסקי. תודו שהרקע הווירטואלי שהיא מציעה הוא ממש מגניב ומאפשר לנהל שיחה גם כשהחדר מבולגן. אפשר אפילו להפעיל chroma key, כלומר לעבוד עם “מסך ירוק” (כמו באולפני טלוויזיה) כדי שהרקע יראה מקצועי. אגב אפשר עם תכנה חיצונית כגון manycam להפעיל מסך ירוק בכל אפליקצייה של שיחות וידאו. את ליל הסדר הקרוב יחגוג עם ישראל בזום ואני מקווה שלא נפיל להם את השרתים…

מכת וובינרים

תוכנת זום שפרצה לחיינו כאביזר חובה בשולחן העבודה הביתי שלנו, הריחוק החברתי והרצון לעזרה הדדית על ידי מתן ערך לאחרים סביב האתגרים שהביא איתו וירוס הקורונה, גרמה להתגייסות של אנשים לסייע בתחומים שונים ומשונים. הרצאות וימי עיון עברו מהעולם הפיזי אל הרשת. יוזמות חדשות נרקמו, זיווגים זווגו, אפילו שלישיות ורביעיות, הכל הולך בזום, וכך יצא שרבים מאיתנו מבלים שעות מול המסך בסוג של “אוניברסיטה משודרת” עם שלל וובינרים שמוצעים חדשות לבקרים. עוד נקודה – אם אין לך וובינר משל עצמך אתה כנראה אאוט.

ריחוק, בדידות והגבלת תנועה

האיסור על התקהלות וסגירת עסקים ומקומות בילוי, הובילו לכך שאנשים רבים שבשגרה נוסעים לעבודה ומוקפים חברים לעבודה, מצאו את עצמם לפתע בבידוד מחבריהם לעבודה. אנחנו קצת מרגישים במעצר בית בימים אלה. אין מסעדות ובתי קפה, אין הופעות, סרטים ומסיבות ואפילו ללוויות מסובך להגיע. זה שאנחנו בריחוק פיזי לא אומר שאנחנו צריכים לשמור על דממת אלחוט. ההיפך הוא הנכון. נצלו את הזמן ואת האפשרות לקיים שיחות ווירטואליות על מנת לשוחח ולהיפגש וירטואלית, עם חברים לעבודה, חברים מפעם שנותק איתם קשר ועם בני משפחה. כולם זקוקים לשמוע ולראות אתכם. זה יעשה טוב לכם ולהם ואולי אפילו יוביל לשיתוף פעולה מעניין.

החורף הגשום במיוחד הוביל לאביב מטורף וייחודי ביופיו. הדבורים מזמזמות, ההדרים פורחים בריח משגע, הכנרת מלאה והמדבר פורח. ואנחנו… סגורים בבתים. הגבלת התנועה גרמה לעוסקים בספורט באופן קבוע לבצע ריצה למרחקים ארוכים במסלולים קצרים. ריצה במעגלים במרפסות, על הגגות, בתוך הבית או בחוץ במסגרת 100 המטרים המותרים. חשוב לצאת החוצה לנשום אוויר, להביט אל האופק, ולצאת לחלץ עצמות. אם יש לכם כלב אתם כנראה מתורגלים ביציאות תכופות.

סיר לחץ משפחתי

השהיה הממושכת בבית עם בני המשפחה הגרעינית, מבלי יכולת לצאת ולקחת פסק זמן היא כמו שייט ממושך ביאכטה (שתמיד רציתם לעשות?) ויכולה ליצור סיר לחץ. תוסיפו את זה שהילדים בבית, והמבוגרים מחוברים באינפוזיה לחדשות הרעות ויש לכם מתכון למרק מבעבע ודביק. כדאי לדבר על זה. לכנס את כל בני הבית, גם ילדים קטנים, ולקבוע כללים. רצוי להזכיר אותם מידי פעם. הילדים מתגעגעים לחברים, לעיתים הם מפריעים לנו (בואו נודה שבמלחמה על זמן המסך – המסך ניצח). שיחה פתוחה על הצרכים של כל אחד ואחת היא מתכון נכון לצלוח את התקופה הזו בשלום.

שיעמומון. איזה יום היום?

זוכרים את “שמלת השבת של חנהל’ה” והפזמון “למה לא כל יום שבת”? אז ההרגשה בימים אלה היא שכל יום הוא כמו שבת או לכל הפחות התחושה היא שאנחנו בסופ”ש אחד ארוך.