בתוך ה-Inbox האינטימי שלי

כלקוחות, אנו משתמשים באמייל כתחליף כמעט בלעדי לתכתובת שנעשתה לפני שנים באמצעות מכתבים ופקסים. למרות זאת, ישנם עדין משרדי ממשלה ובנקים שידרשו לקבל מכם הוראות מסוימות באמצעות פקסימיליה. אגב, חלק גדול מהתקשורת שנעשית בפקס מבוססת על אימייל – email to Fax / Fax to Email.

מעניין לציין שלעומת הפקס שמחשב את קיצו לאחור, הדיוור הישיר באמצעות מכתבים בדואר שעם פרוץ “הדיגיטל” לחיינו נדחק למדף הצעצועים הפגומים כסוג של old school, עושה סימנים של קאמבק כערוץ פרימיום. זה ערוץ פנוי כמו איילון במהלך סגר קורונה, שמעניין לשלב אותו בפעילות רב-ערוצית (ראו מחקר למטה).

ספקיות המייל הגדולות (Gmail, Outlook, Yahoo ואחרות אשר פחות נפוצות בארץ) וספקיות מייל מקומיות (Walla וכדומה) אפשרו לנו כצרכנים לנתק את הזיקה בין חשבון אינטרנט לחשבון מייל ולהשתמש במייל משלנו בלי שנצטרך להחליף את כתובת המייל כשעוברים סָפק אינטרנט. חשבונות המייל הללו הם חינמיים ומפתיע לגלות שלא מעט אנשים ממשיכים להשתמש במייל של ספקית האינטרנט שלהם.

מאחר ואין ארוחות חינם, בתת ההכרה תמיד עולה השאלה: אולי כשאנו מקבלים משהו בחינם… המוצר הוא אנחנו והתשלום נעשה בוויתור נוסף על הפרטיות שלנו. 

סוד גלוי הוא שספקיות שירותי המייל החינמיים (ובראשן Gmail) משתמשות בכלים אוטומטיים על מנת “לקרוא” את המיילים של לקוחות השירות על מנת להתאים להם פרסומות וללמוד על הרגלים. זה כולל גם את אינספור המיילים משירותי הבריאות, הבנקים והודעות מכל השירותים שלקוחות נרשמים אליהם. 

זו דאטה ששווה הרבה מאוד כסף לגוגל ודומיה. לא סתם היא יודעת עלינו הכול… שירות Gmail שלה הוא שירות המייל הפופולרי בעולם והנוחות באה עם תג מחיר : קונגלומרט שהשתלט לנו על החיים הדיגיטליים: חיפוש ברשת, מערכות ההפעלה לטלפונים חכמים, אימייל ועוד פעילויות פחות מוכָּרות.

מי שלא אוהב שמחטטים לו בתיבת הדואר, יכול לפתוח חשבון מייל גם ללא אתר אינטרנט, לקנות דומיין ולחבר אותו תמורת סכום סמלי (4 דולר בחודש למשתמש) לשירות דוא”ל מקצועי כגון office 365) Exchange בענן) וליהנות משירות דואר אלקטרוני מקצועי, יומן, אנשי קשר, או לחבילה העסקית של Gmail ובכך להפחית את החשש שמישהו או משהו מחטט לך במיילים.